עברו שלושה חודשים מאז. החיים שלי השתנו לגמריי, אבל לא באמת. בחוץ הכל רגיל. בפנים, בי, הכל שונה. הכל אחרת. אני חושבת שאחרי שעזבת הבנתי קצת יותר דברים על החיים. זה דבר אחד לדעת משהו, דבר שני להבין אותו. ועם הכאב מבינים יותר.
אני מרגישה שזה החליש אותי, וחיזק אותי באותו זמן. אם אני של לפניי שלושה חודשים הייתי פוגשת את האני בת ה12, הייתי אומרת לה משהו. אני של עכשיו הייתה רק בוכה.
אני שבורה אבל לאט לאט הכל מתחבר חזרה. הסדקים לנצח ישארו. האנשים שאמרו לי שהזמן ירפא את הכל פשוט לא יודעים, לא מבינים, כמו שאני אז לא הבנתי. וזה בסדר. יום אחד הם גם יבינו.
;){kind=link}