עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אז איבדתי לא מזמן מישהו שהיה חשוב לי מאוד, ואני לא מצליחה לכתוב פה משהו שלא קשור אליו. אז אם בא לכם לקרוא את האבל שלי, בבקשה.
חברים
edyaGemini
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

אחורה

19/01/2018 23:04
cheesiepeesie
לקחתי בערך שמונה צעדים אחורה. התחלתי להתקדם והרגשתי שאני מצליחה להישתפר לבד, ואז זה קרה. הוא עזב. נתתי לעצמי להיות עצובה לכמה זמן, עד שהתחלתי להתעודד ולהתיסעק בדברים אחרים. אבל עכשיו אני שמה לב שהדיכאון שלי החמיר. חזרתי אחורה. אני במצב גרוע יותר משהייתי לפניי שזה קרה, ולמרות שהסיבה לכך מובנת, אני ממש מאוכזבת מעצמי. הלוואי וזה לא היה קורה. הלוואי והוא היה נישאר. הלוואי ולהקשיב לו היה עוזר לי כמו פעם ולא מכאיב לי כל כך. אני לא מצליחה למצוא את הכוח במילים שלו יותר, והכרית שלי כבר מסריחה מדמעות.
אומנם חודש עבר, ואני יכולה להגיד בוודאות שאני במצב יותר טוב, אבל אני עדיין לא במצב טוב, אם אי פעם אהיה. אני במצב יותר טוב משהייתי לפניי חודש, אבל במצב יותר גרוע משהייתי לפניי חודשיים.

אני לא יכולה להאשים אותו על זה שהוא בחר ללכת, למרות שאני ממש רוצה. אני כועסת כי כואב לי. אני עצובה כי הכאב שלו היה יותר גדול מהאהבה שלו לכולם. אני כועסת כי לא עזרו לו. אני עצובה כי אני לא יכולתי לעזור לו.

מה שקרה עזר לי להבין אותם קצת יותר, את המתאבדים. בפעמים בהן אני רציתי לסיים את הכל, פחד נוראי היכה בי, ואחריי זה הרגשתי אשמה. איך יכולתי לחשוב דבר כזה? איך יכולתי לחשוב על לעשות את זה לאמא שלי? וכשהוא מת כעסתי. קראתי לו אנוכי, למרות שידעתי שהוא לא. לא הבנתי כלום, הרגשתי שהעולם בגד בי. איך אדם כל כך נגיד, כל כך טוב, יכול לעשות את זה לכל האנשים שאוהבים אותו?
ואז קראתי את המיכתב, והבנתי. הסבל שלו היה אדיר. איך הוא הצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, אני לא יודעת. הוא לא היה אנוכי כי הוא נישאר איתנו למרות שהוא סבל, מי יודע כמה זמן. אבל נגמר לו הכוח. והוא עבד כל כך קשה על סוללה ריקה.
זה גורם לי לתהות אם אנשים אחרים בחיי סובלים ככה, על בסיס יום יומי. ומה מחזיק אותם פה, ואם זה מספיק.
למה אי אפשר פשוט להיות מאושרים.


כל הגוף שלי כואב מגעגוע
אבל הלב שלי אומר שלו הגוף כאב יותר
אריקedya
edya
21/01/2018 10:41
כל אחד סוחב על עצמו מטען נפשי גדול. האושר בא מתוכנו. האושר הוא ההחלטה שאנחנו בסדר למרות המטען הנפשי שיש עלינו.. יש כאלה שמחליטים והם אכן מאושרים ויש כאלה שצריך לעזור להם.. בשביל לעזור להם אנחנו צריכים לתפוס אותם בזמן הנכון.. לפעמים לא מצליחים ואז תחושת הפיספוס היא נוראית..
אני מצטערת בשבילך.. זה כואב..
Gemini
21/01/2018 20:30
זה לא קל מה שאת עוברת..
הדבר היחידי שאני יכולה לומר שהזמן ירפא את הכל..
עבר חודש ואת מרגישה יותר טוב, תני לזה זמן..
תכתבי, תשפכי את כל מה שיושב לך על הלב,
אני פה בשביל לדבר על זה אם את מרגישה לבד..
זה יעבור.. אני בטוחה שיהיה קל יותר, רק עוד קצת...
אחת שיודעת
08/02/2018 08:44
אני חושבת שזה נוראי להרים ידיים.
אבל אני מבינה אותם את אלו שעושים את זה מהכאב הכי גדול.
אני מאחלת לך שבחיים לא תחווי כאב כמו שהוא חווה לפני שהתאבד כי אז זה כניראה באמת נורא.
ואני מאחלת לך שהזמן יעשה את שלו !
שתהי חזקה ושהמצב התייצב
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: