עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
22. תאומים. בארון. בדיכאון. עוד לא מצאתי את עצמי אבל אני בדרך.
חברים
edyaGemini
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאז
29/12/2017 20:58
cheesiepeesie
כמעט שבועיים עברו מאז. והכמעט שבועיים האלה היו הכי קשים בחיי.
מזה אין מנוחה, אתה נמצא איתי כל הזמן, בין אם ארצה בזאת ובין אם לא. בימים הראשונים לא הצלחתי להחזיק את עצמי ובכיתי אפילו בעבודה, אבל עכשיו העיניים שלי רק מתשתשות מידי פעם. בבית הייתי בוכה בלי הפסקה. ולא בדיוק רציתי לצאת, אז כשיצאתי כי הייתי צריכה, לא באמת הייתי שם. הראש והלב שלי היו במקום אחר, איתך.
היומיים האחרונים היו קצת יותר קלים. אני יכולה לחייך שוב, ולצחוק מכל הלב ולא רק במרירות. קל לי יותר להתעסק בדברים אחרים, להסיח את דעתי. אבל בסופו של יום, כשאני שוכבת במיטה, המחשבות והלב שלי חוזרים אליך, והעיניים שלי מתמלאות שוב בדמעות. אחריי ימים כאלה אני מרגישה רע על זה שלא הייתי עצובה כל הזמן, אבל אין מה לעשות, אני חייבת להמשיך עם חיי. אני לא יכולה להתאבל עליך לנצח. תאמין לי, הלוואי ויכולתי.

אני מנסה להיות אדם טוב יותר, עכשיו, כשהעולם איבד אדם שהיה מלאך גם כשהיה בין החיים. אני נותנת לכל האנשים שחשובים לי לדעת כמה הם חשובים לי, כמה הם תורמים לעולם, וכמה הקיום שלהם משמעותי. אני רוצה להיות שם בשבילם כשהם צריכים אותי, וגם כשלא. אני עובדת קשה ולא מעגלת פינות, כי אתה עבדת קשה עד לרגע האחרון. אני אנסה להשאיר חותם בעולם, חותם בהשראתך. אשאיר גם חותך ממך עליי, חותם פיזי שלא יעלם, שגם הגוף שלי לא יישכח.

הדבר הכי כואב הוא שהנחמה הכי גדולה שלי כבר לא פה. בסופם של ימים קשים הייתי מקשיבה לך. נתת לי להרגיש שכל זה לא היה לשווא, ושדברים יישתפרו. למה לא הקשבת למילים שלך? הלוואי והייתי שם להגיד לך את כל מה שאמרת לי.
הלוואי והיה לנו סיכוי. הלוואי והלילה היחיד הזה היה נמשך לנצח, אתה ואני, עיניים חומות עמוקות צופות בי כמוקסמות, ואני מסתכלת לתוכן בחזרה. לו רק ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. לו רק יכולתי להגיד לך שאני אוהבת אותך. לו רק יכולת לשמוע אותי.
אז אני אגיד לך עכשיו. אני אוהבת אותך, ואני אתגעגע אליך. ואיש לא יימלא את החור שנפער בליבי.
3 תגובות
בית חדש
28/12/2017 11:14
cheesiepeesie
אז ישראבלוג נסגר, ושמעתי שזה אתר שכל הפליטים של ישראבלוג הולכים אליו, אז הינה אני.
הייתי בישראבלוג מעל עשר שנים. זה נהיה כמו הרגל, ללכת לכתוב בבלוג האנונימי שלי כשאני נמצאת ברגעים הכי קשים.
כרגע אין לי מה לכתוב. אני רציתי לראות איך נראה הבלוג שלי וזה לא נתן לי לראות כי עוד לא כתבתי פוסטים.
אז אנשיי בלוגר, בין אם אתם תקראו בבלוג שלי ובין אם לא, אני אהיה כאן.
4 תגובות